דחיקת לשון, מכונה גם דחיפת לשון או Tongue thrust, היא בעיה נפוצה יחסית שמשמעותה מיקום הלשון במיקום קדמי מידי בפה תוך דחיקת השיניים הקדמיות. במקרים קלים, מדובר בדחיקת לשון בדיבור בלבד (בעיקר בצלילים השורקים, ס,ז,ש,צ). במקרים אחרים מדובר בדחיקת לשון גם בצלילים אחרים (ת,ד,נ,ל) וגם במנוחה ובבליעה. דחיקת לשון עלולה ליצור שינוי במבנה המנשך ואף במבנה הלסת, עד כדי "מנשך פתוח" בו ישנו מרווח בין השיניים העליונות לתחתונות גם כשהלסתות סגורות. הבעיה בדחיקת לשון היא בעיקר אסטתית אך לא רק, כיוון שדחיקת לשון בבגרות יוצרת מובנות דיבור נמוכה יותר.

גורמים רבים מקושרים לדחיקת לשון, בינם: מתח שריר נמוך (היפוטוניה), הרגלים כמו מציצת מוצץ או אצבע (לעיתים דחיקת הלשון נשארת גם אחרי הגמילה), גורמים תורשתיים ונשימה פומית (כאשר יש חסימה אפית והילד נושם בעיקר מהפה).

לרב מופנים המטופלים ע"י אורתודנט שקובע כי קיימת דחיקת לשון. לעיתים מגיעים המטופלים בהפניית ההורים, ולעיתים הם מגיעים מסיבה אחרת וקלינאית התקשורת מאבחנת כי קיימת דחיקת לשון. אין הכרח להגיע עם הפניה של אורתודנט, כיוון שקלינאית תקשורת מוסמכת לאבחן דחיקת לשון. לעיתים קרובות לא ניתן להסתמך על תהליך אורתודנטי בלבד, משום שאם לא נרכש הרגל אחר למיקום הלשון במנוחה, דיבור ובליעה, יחזרו השיניים למצבם המקורי, לפני הטיפול האורתודנטי.

במהלך הטיפול של קלינאית תקשורת, ובהתאם לגורם שזוהה לדחיקת הלשון, ילמד הילד בליעה תקינה ומנח תקין של הלשון במנוחה ובבליעה. נדרש תרגול יומיומי בבית על מנת להגיע לרכישה, כיוון שמדובר בתפקודים שהם מאוד מושרשים.